פסק-דין בתיק ת"א 2189-01-11

א.         בפני תובענה כספית, ולמתן חשבונות. התובעת טוענת כי היא עוסקת בכתיבת שירים, ברכות וטקסטים לצרכי מסחר (להלן: " היצירות"), תוך שימוש בכישרונה וכישוריה. לטענתה, הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים המוענקות לה על פי חוק זכויות יוצרים, תשס"ח - 2007 (להלן: " החוק").

לתובעת עסק בשם "מילים של אהבה" והיא עוסקת בכתיבת שירים וברכות מיוחדות מזה כעשר שנים. יצירותיה מודפסות על לוחות ומוצרי נוי ונחתמות בחותמת שמה ובסימונה. מוצריה נמכרים על ידה כמוצרים יחודיים בירידי האומנים. אולם, בשל מעשי הנתבעים אשר הפרו את זכויותיה, נאלצה להפסיק עבודתה משום שלא יכולה היתה עוד, להמשיך ולהתחרות עם הנתבעים אשר העתיקו יצירותיה.

הנתבעים 1 ו- 2, סיימו את התביעה בהסכם עם התובעת ועל כן אין מקום לדון עוד בעניינם.

הנתבעת 3 - חברה העוסקת במכירת חפצי נוי והנתבעת 4 הינה בעלת המניות בה.

הנתבעת 5 - חברה מייצרת נרות ועליהם מדבקות וברכות, והנתבעות 6 ו- 7 הינן בעלות מניות ומנהלותיה.

התובעת פרסמה ספר ובו קובץ משיריה. החל משנת 2006, גילתה התובעת, כי הנתבעים הפרו זכויותיה ביצירות והעתיקו את היצירות ושילבו אותן במוצריהם לכן נאלצה להפסיק את עיסוקה.

הנתבעים 3 ו- 4, העתיקו ברכות מיצירות התובעת את הברכות והדביקו אותן על מוצרי נוי אותן מכרו לחנויות ברחבי הארץ תוך שהן מייחסות את היצירות לנתבעת 4 (כך הוטבע על המדבקות).

בתובענה שהגישה התובעת בשנת 2007, נגד אחרים, נטען על ידם כי הנתבעת 4 עצמה סיפקה להם את הטקסט של ברכת הבית וביקשה אותם לייצר מדבקות הנושאות טקסט זה.

הנתבעים 5, 6, 7 - נתבעים אלה העתיקו גם הם מיצירותיה תוך שהכניסו בהם שינויים קלים ועושים שימוש מסחרי ביצירות אלה ומדביקים אותם על נרות שהם מייצרים תוך הפרת זכויותיה וזאת מאז 2007, התובעת פרטה בתביעתה את היצירות המפרות (סעיף 28 לתביעה).

התובעת טוענת, כי יצירותיה מוגנות בחוק והנתבעים יחד ולחוד מפרים את זכויותיה על ידי העתקת השירים והברכות, פעמים אף תוך ביצוע שינויים ביצירותיה מבלי לקבל הסכמתה לכך מראש. 

על הנתבעים לפצותה בגין השימוש שנעשה ביצירותיה, יש לפצותה בפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק עוולות מסחריות ללא צורך בהוכחת נזק בגין כל מקרה ומקרה. התובעת העמידה תביעתה על סך 500,000 ש"ח לצורכי אגרה. עוד לטענתה, יש ליתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים שלא יעשו עוד שימוש ביצירותיה.

ב.         הנתבעות 3 ו- 4 טענו בהגנתם, כי אין עילה לחייב הנתבעת 4 באופן אישי, בשל כך שפעולותיה נעשו מתוך תפקידה כעובדת של הנתבעת 3 - בהעדר טענה להרמת מסך יש למוחקה מכתב התביעה. הנתבעת עסקה במועדים הרלוונטים במכירה של מוצרי נוי על גביהן הודבקו מדבקות אשר נרכשו לצורך הפצה ומכירה לציבור מבתי עסק שונים, בין היתר מהנתבעים 1 ו- 2, ומחברות שונות אחרות.

הנתבעים  1 ו- 2 אף ציינו על גבי המדבקות שנמכרו לנתבעות כי כל הזכויות שמורות לנתבעת 1, לכן רכשו את זכויות השימוש במדבקות מהספק שנחזה להיות בעל מלוא הזכויות בהן. על כן יש לראותן כמי שפעלו בתום לב מלא לאחר תשלום עבור זכות השימוש במדבקות. עוד הן מבססות טיעוניהן על הקבוע בסעיף 58 לחוק, אשר קובע - "... הופרה זכות יוצרים או זכות היוצרים של התובעת ביצירות ולא היה עליהן לדעת זאת" .

לא הובאה כל ראיה לכך שהיצירות שהופרו, כמיוחס לנתבעות, נכתבו על ידי התובעת והיא זכאית להגנת החוק. היצירות מופיעות במחברת המצורפת לתביעה, ומלבד איזכור בכתב ידה של התובעת על גבי צילום היצירות, אין כל ראיה שהיצירה היא מקורית של התובעת.

באשר לנזק: העובדה שהתובעת הגישה תחילה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות מלמד על גובה הנזק לו היא טוענת. כך גם העובדה, כי התובעת הינה עוסק פטור משמע שהיא מצהירה על הכנסה בסך של 60,000 ש"ח לשנה.

ג.         הנתבעות 5, 6 ו- 7, טענו להגנתן כי יש לדחות התובענה כנגד הנתבעות 5, 6 ו- 7 על הסף, בשל העדר יריבות. בשל כך שהנתבעת 5 הינה חברה בע"מ והנתבעות 6 ו- 7 הינן מנהלות בה ובעלות מניות ולחברה אישיות משפטית נפרדת.

התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת ידעה על דבר קיומה של ההפרה הנטענת ועל כן הסעד היחיד שהיא יכולה לתבוע במסגרת תביעתה הינו צו מניעה ואת תביעתה הכספית יש לדחות.

במכתבו של ב"כ התובעת מיום 11/10/07, נטען כי הנתבעת העתיקה 12 מיצירות התובעות מבלי לציין איזה יצירות אלה ועל כן לא ידעה הנתבעת 5 לאיזה יצירות מכוונת התובעת.

דרישתה לפיצוי איננה פרופרציונאלית ונועדה להעשיר את התובעת.